מאיר נ' לביטוח בע"מ

פסק דין

1.ב-29.7.09 ארעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב אשר היה מבוטח ע"י הנתבעת. לטענת התובע דובר בפגיעה מאחור ולא היו ספקות לגבי האחרים לתאונה. מה גם שהנהגת של הרכב הפוגע הודתה על אחריותה לפני התובע ושני עדים שהיו במקום.

על אף האמור הנתבעת בתגובה לפניות התובע לפצותו, התכחשה לעצם האירוע תוך טענה שלא היה מגע כלל בין רכב התובע ובין הרכב המבוטח על ידה.

תביעתו לפיצוי סורבה.

2.ב-27.10.09 פנה עו"ד מטעם התובע בשמו לנתבעת, תוך פירוט נסיבות המקרה ודרש בשמו של התובע החזר הוצאות התיקון 5,014 ₪ ושכ"ט השמאי 550 ₪, ואף 675 ₪ שכ"ט עו"ד.

בתשובה, הנתבעת חזרה על סירובה לשלם.

3.התובע הגיש תביעה זו במאי 2010 ועתר לפיצוי של 30,100 ₪.

לטענתו הנתבעת פעלה שלא בתום לב שלא בדרך מקובלת, וגרמה לתובע בזבוז זמן וטרטורים מיותרים, וכך הוא העיד בפני בית משפט:

"במהלך כל השנה היו לי המון הוצאות אני גר בחדרה ונסעתי מספר פעמים למשרדים לברר מה קורה מדוע לא מטפלים בי, כל הזמן ענו בשחצנות ולא היו מוכנים לדבר איתי. גוף גדול כמו הנתבעת מנצלת את כוחה וניסתה כל הזמן להתכחש לתביעה" (עמ' 1 שורות 19-22).

להשלמת התמונה יש להוסיף כי ב-5.7.2010,הנתבעת, אחרי שקבלה לידיה את כתב התביעה, שלחה שיק לתובע בסכום של 5,714 ₪.

4.עמדת הנתבעת היא שהיא פעלה בתום לב ועל סמך המידע שהיה ברשותה לגבי עובדות התאונה. בין היתר, היה ברשותה מכתב של הנהגת המבוטחת מיום 6.8.09 אשר לפיו נאמר במפורש:

"אין לי צל של ספק כי לא פגעתי ברכב וכי לא נגרם לו כל נזק על ידי".

הנהגת גם ציינה שלא נגרם כל נזק לרכב שבו היא נהגה.

כמו כן צוין בכתב הגנה של הנתבעת כי לאחר ביצוע התשלום הנתבעת פנתה לתובע לסגת מניהול הדיון והתובע דרש 15,000 ₪ כפשרה.

נציג הנתבעת הסביר שאחרי קבלת כתב התביעה במשרדים ביום 13.5.10, חזרו ובדקו פעם נוספת את החומר בתיק ונוצר קשר עם הנהגת המתגוררת בחוץ לארץ, ושלא הייתה מוכנה לבוא ולהעיד. בנסיבות אלה הוחלט לשלם את התביעה. לטענת נציג הנתבעת, לאחר תשלום מלא הנזק המוכח, אין להוסיף דבר והתובע דורש סכומים שלא מגיעים לו כלל וכלל.

5.החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1. התשלום של 5,714 ₪ ששולם ביולי 2010, מכסה את הוצאות התובע בתוספת 160 ₪ (לכסוי אגרת בית משפט) גם בהנחה שהנתבעת פעלה בתום לב, היה עליה לפחות לפצות את התובע בגין הפרשי הצמדה וריבית על הוצאותיו מהמועד שבו נאלץ לשלם מכיסו את הסכומים, דבר זה לא נעשה.

2. מכתב הנהגת מ-6.8.09 אכן תמך בעמדת הנתבעת שאין עליה לשלם, אולם, היה עליה לפעול ולשקול דברי הנהגת מול טענת התובע שנתמכו בעדים מטעמה, דבר שלא נעשה אלא לאחר הגשת התביעה.

3. לא זה המקרה להטיל הוצאות עונשיות על הנתבעת .

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: